כל מוצר עושה פשרה איפשהו. שלנו כתובה בכל דף הדרכה במרכז העזרה הזה, ואני מעדיף לומר אותה בקול מאשר להסתיר אותה באותיות קטנות. הפשרה של העברת קבצים P2P היא זו: כששולחים קבצים עם StrongFolder, לשונית הדפדפן צריכה להישאר פתוחה עד שהנמען מסיים להוריד. הפוסט הזה עוסק בשאלה למה קיבלנו את זה, מתי זו עסקה לא נכונה בשבילכם, ואיך להפוך את זה לנטול כאב כשהיא כן נכונה.
מה בדיוק P2P מבקש מכם?
דבר אחד: להישאר מחוברים. StrongFolder שולח קבצים ישירות מהדפדפן שלכם לדפדפן של הנמען דרך WebRTC. שום דבר לא מועלה מראש. הקבצים אף פעם לא מועלים לשרת של StrongFolder ולא נשמרים בו.
המשמעות היא שהמכשיר שלכם הוא המקור היחיד. אם סוגרים את הלשונית, מכניסים את המחשב הנייד לשינה או מאבדים את ה-Wi-Fi, המקור נעלם וההעברה נעצרת. הקישור פעיל כל עוד השולח ממשיך לשתף. כשהשולח לוחץ על Stop Sharing או סוגר את הלשונית, הקבצים כבר לא זמינים.
אותו דבר בצד השני: אם המחשב של הנמען נרדם, הוא מפסיק לקבל. העברה ישירה היא פגישה קצרה בין שני מכשירים, ושניהם צריכים להגיע.
למה בחרנו בה בכל זאת?
כי החלופה — שמירת עותק בשרתים שלנו — היא בדיוק מה שיוצר את הבעיות שהקמתי את StrongFolder כדי לתקן.
- בלי המתנה להעלאה. בשירות ששומר עותק, הנמען לא יכול להתחיל עד שההעלאה שלכם הסתיימה. העלו 50 GB ב-50 Mbit/s וזה 50 × 8,000 ÷ 50 = 8,000 שניות — בערך 2.2 שעות — עוד לפני שהקישור בכלל מוכן, ואחר כך באה ההורדה של הנמען. בהעברה ישירה, ההורדה מתחילה ברגע שהנמען פותח את הקישור.
- בלי עותק שמור. אין קובץ בשרת שיכול לדלוף מאוחר יותר, ואין תקופת שמירה שצריך לקרוא עליה. כדי לדייק לגבי מה שאנחנו כן שומרים: כדי ליצור את הקישור ולהפעיל את השירות, אנחנו שומרים מטא-נתונים של ההעברה: שמות קבצים ותיקיות, גדלים ומספר הקבצים, וכן את כתובת ה-IP והמדינה של השולח ואת המדינה של כל נמען.
- בלי מגבלת גודל מצדנו. אחסון עולה כסף, ולכן שירותים מבוססי אחסון מגבילים את גודל הקבצים או גובים תשלום על קבצים גדולים יותר. אנחנו לא שומרים, ולכן לא מגבילים. StrongFolder לא מגביל את הגודל. המגבלות המעשיות הן המקום הפנוי בדיסק במכשיר של הנמען, מהירות החיבור, והזמן ששני המכשירים נשארים מחוברים.
- תיקיות נשארות תיקיות. תיקיות נשלחות כתיקיות: תיקיות המשנה ושמות הקבצים נשמרים, ושום דבר לא נדחס ל-ZIP.
יש גם נקודה שאנשים מפספסים לעיתים קרובות: גם קישור מהענן מבקש מכם להישאר מחוברים — במהלך ההעלאה. ההבדל האמיתי הוא לפי לוח הזמנים של מי אתם תלויים. בהעלאה לענן אתם מחוברים בזמן ההעלאה ואז חופשיים ללכת; ב-P2P אתם מחוברים כל עוד הנמען מוריד. אם הנמען פותח את הקישור מיד, הזמן שאתם מבלים מחוברים דומה בערך — אבל הנתונים עוברים פעם אחת במקום פעמיים.
מתי קישור מהענן הוא הכלי הטוב יותר?
אני רוצה שמרכז העזרה הזה יהיה שימושי, ולא רק משכנע, אז הנה המצבים שבהם אני עצמי לא הייתי משתמש ב-StrongFolder:
| מצב | כלי טוב יותר | למה |
|---|---|---|
| אתם יוצאים בעוד עשר דקות והקבצים הם כמה ג'יגה-בייטים | שירות העברה ששומר עותק | מעלים פעם אחת, סוגרים את המחשב, הנמען מוריד מאוחר יותר |
| הנמען באזור זמן אחר ויוריד מחר | קישור מכונן ענן | העותק מחכה לו בשרת |
| אנשים רבים צריכים את הקבצים במשך שבועות, עם תצוגות מקדימות ותגובות | כונן ענן או פלטפורמת פרויקטים | גישה משותפת ועיון, לא מסירה חד-פעמית |
| שליחות ארוכות מטלפון | מחשב, או אפליקציית ענן | דפדפנים בנייד משהים דפים ברקע |
| טרה-בייטים בהעלאה איטית, הנמען באותה עיר | כונן חיצוני | 2 TB ב-20 Mbit/s הם 800,000 שניות — יותר מתשעה ימים |
אם אחת השורות האלה מתארת את המצב שלכם, עותק שמור הוא הפשרה הנכונה וכדאי לבחור בה. ההשוואה המלאה נמצאת בהעברת קבצים P2P מול ענן, ו-חלופות ל-WeTransfer מציב את השירותים זה לצד זה.
איך להפוך את ההישארות מחוברים לנטולת כאב?
לכל השאר — הנמען מוכן עכשיו, הקבצים גדולים, אתם מעדיפים לא להעלות אותם לשום מקום — להישאר מחוברים זה בעיקר עניין של הכנה:
- עשו קודם את החשבון. גודל ב-GB × 8,000 ÷ מהירות ההעלאה שלכם ב-Mbit/s = שניות. 20 GB ב-100 Mbit/s הם כ-27 דקות; 120 GB ב-50 Mbit/s הם כ-5.3 שעות. העברות אמיתיות איטיות קצת יותר בגלל תקורה, אז הוסיפו מרווח. בחיבורים ביתיים רבים מהירות ההעלאה נמוכה בהרבה ממהירות ההורדה — בדקו אותה בכל בדיקת מהירות.
- התחברו לחשמל. מצבי חיסכון בסוללה אגרסיביים יותר בכניסה לשינה.
- כבו את מצב השינה, לא את המסך. מסך כבוי זה בסדר; שינה עוצרת את ההעברה. ב-Windows, הגדירו
שינה כשמחובר לחשמל ל-Never (אף פעם) למשך הסשן (או השתמשו ב-PowerToys Awake החינמי). ב-Mac,
הריצו
caffeinate -iב-Terminal עד שההעברה מסתיימת. - השאירו את הלשונית פעילה. ב-Chrome, פתחו Settings ← Performance ← Always keep these sites
active (השאר תמיד את האתרים האלה פעילים) והוסיפו את
strongfolder.com, כדי ש-Memory Saver לעולם לא ינטרל את הלשונית. - השתמשו בכבל. Wi-Fi מתאים לכמה דקות; לאורך כמה שעות חיבור Ethernet פשוט יציב יותר.
- השהו העלאות מתחרות. גיבוי לענן, סנכרון תמונות ושיחות וידאו חולקים את אותו רוחב פס של העלאה.
- סכמו חלון זמן עם הנמען, ופצלו שליחות גדולות מאוד לכמה תיקיות. אם משהו נופל, חוזרים רק על חבילה אחת.
הגדרות צעד אחר צעד ל-Windows, ל-macOS ולדפדפנים נמצאות בלמה השולח נשאר מחובר.
חינם · בדפדפן · בלי הרשמה
האם הפשרה שווה את זה?
להעברות ש-StrongFolder נבנה בשבילן — סרטון גמור ללקוח, תיקיית פרויקט לעמית, ארכיון תמונות למשפחה שמחכה לו — אני חושב שבהחלט כן. להשאיר לשונית פתוחה שעה זה מחיר קטן תמורת אפס המתנה להעלאה, אפס עותק בשרת של מישהו אחר ואפס מגבלת גודל.
במקרים שבטבלה שלמעלה — לא, ואני מעדיף שתשתמשו בכלי הנכון מאשר בכלי הלא נכון עם השם שלנו עליו. אם נתקלתם במצב שבו הפשרה כואבת ואף אחד מהטיפים לא עוזר, כתבו לי בכתובת info@strongfolder.com — זה בדיוק סוג המשוב שמעצב את מה שנבנה בהמשך.